"שוטגאן!!!" אלכס צעק כשהיינו בדרך למכונית של אדם
שיט. תמיד הוא עושה את זה!
"לא כל כך מהר צוציק..." אדם אמר ומשך אותו מהחולצה "היום ללי מקדימה." קבע
"מה? לא פייר!" אלכס רטן
לפעמים אני מאוד אוהבת את אדם.
"תן לאחותך גם קצת לשבת מקדימה לפעמים" אדם אמר תוך כדי שהתיישב בכיסא הנהג
חייכתי לאלכס חיוך מרוצה והתיישבתי ליד אדם
לונדון עוצרת נשימה. אדם שם מוזיקה בקולי קולות שהשתלבה בקלות עם הנוף.
כשפרדי מרקורי התחיל לצעוק שיעזבו אותו צעקנו יחד איתו, ולרגע הרגשתי בבית.
כל הנסיעות האלה נורא גיבשו אותנו, כי כולם באו והלכו, אבל אנחנו נשארנו יחד.
אני זוכרת את הפעם הזאת שגרנו בוושינגטון ואלכס הגן עליי מחבורת בנים שהציקה לי.
אני זוכרת את הפרצוף הכועס שלו בבירור, אפילו אותי זה הרתיע.
ואני זוכרת איך הוא הפציר בי אחר כך לא לספר על זה בשום אופן לאדם, כי אדם יהיה
אפילו פחות נחמד ממנו. אני חושבת שזו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שנעשה הכל אחד
למען השני. אני כל כך אוהבת את המשפחה שלי שלפעמים זה כואב.
"ללי... הלו?" אדם נופף לי בפרצוף
התעוררתי מהחלומות בהקיץ שלי
"אמרתי לך שאני הרבה יותר כיפי מקדימה" אלכס רטן
"שתוק" אני ואדם אמרנו לו יחד
מסתבר שהדרך לביתנו החדש מהתיכון לוקחת 30 דקות נסיעה.
30 דקות! לא הרגשתי אותן בכלל.
אין מה לומר, הבית החדש שלנו היה אחוזה.
כל אחד מאיתנו זכה לחדר גדול משלו עם מרפסת, חדר אמבטיה וחדר ארונות.
לחדרים שלי ושל אדם הייתה מרפסת משותפת עם חצי קיר שחצץ אותה.
אלכס היה בקומה שמעלינו, והתלהב מהעובדה הזאת מאוד.
החדר של ההורים שלי היה כל הקומה העליונה, וזאת באמת הייתה סוויטה מלכותית.
בבית הייתה גם בריכה, חדר קולנוע קטן וחדר כושר בשביל אדם ואבא שלי. הם אוהבים להתאמן יחד.
נכנסנו הביתה, אמא ואבא עוד לא חזרו מהעבודה.
אדם הלך להתאמן, אלכס הלך לחפש צרות ואני הלכתי לחדר שלי.
נכנסתי להתקלח, רציתי לשטוף את היום הארוך הזה ממני. אני פשוט שונאת ימים ראשונים
והתחלות חדשות. זה תמיד כל כך קשה. למרות שלדעתי, הייתי בסדר היום.
כשיצאתי מהמקלחת לבשתי את הטרנינג הסגול האהוב עליי וסוודר לבן סרוג ונכנסתי למיטה החדשה שלי.
פתחתי את הלפטופ כדי להתעדכן קצת במה שקורה בוושינגטון ובתל אביב,
ולהפתעתי ראיתי 3 בקשות חברות חדשות:
נטלי תומפסון
מקס גורודצקי
ו... תומס ווינדזור.
תומס אפילו יותר יפה בתמונות ממה שהוא במציאות.
אישרתי את שלושתם והתחברתי לסקייפ.
בר ואלי היו מחוברים אז התקשרתי אליהם לשיחת ועידה.
כשהיינו קטנים הייתה לנו חבורה כזאת של ילדי מדינה,
בר היה הבן של שר הביטחון ואלי הייתה הבת של ראש הממשלה. למדנו יחד בגן ובבית ספר.
למען האמת, בר היה הנשיקה הראשונה שלי, בגיל 12, אבל אנחנו אף פעם לא מזכירים את זה.
כולנו עברנו בסופו של דבר לחו"ל, ועכשיו שניהם חזרו ואני כל כך מקנאה בהם.
"ללי!!! איזה כיף שהתקשרת!!!" אלי צעקה בהתרגשות
"כל היום דיברנו עלייך ועל כמה שאנחנו רוצים שתיהי פה." בר אמר
"אתם לא מבינים איזה כיף זה לדבר עברית עם עוד אנשים חוץ מהמשפחה שלי,
ועוד בלי שמישהו יעשה פרצוף" התוודתי
"תגידי תודה, לפחות את מדברת אנגלית, אני למדתי הולנדית!" אלי רטנה
"כן ואני רוסית... מזל שהימים האלה מאחורינו..." בר הוסיף
"היי, רוסית זו לא שפה כל כך נוראית!" אני באמת מאמינה בזה
"בטח שלא, למי שיודעת אותה מגיל אפס!" יש לו נקודה
"טוב נו, יכול להיות..." חייכתי
"אז ללי... איך בבית החדש? כבר תפסת לעצמך איזה נסיך בריטי?" אלי שאלה ברכלנות טיפוסית.
הסמקתי. "לא, אלי... ובאמת שאני מעדיפה שאתם תספרו לי איך הולך בארץ. אני כל כך מתגעגעת."
דיברנו שעות. הם סיפרו לי שכלום לא השתנה בארץ, ושהקשר ביניהם התהדק מאז שהם חזרו.
הם דווקא מקסימים ביחד, ואני מקווה שיעשו טוב אחד לשני. מנחם אותי שלפחות להם טוב.
השיחה בנינו נקטעה לשמע צלצול הטלפון שלי.
נטלי התקשרה, אז נפרדתי יפה מבר ואלי ועניתי לה.
היא שאלה אם נוכל להיפגש היום לעבוד על התרגילים במתמטיקה שמר ווילסון חילק לנו,
היא גרה לא רחוק ואמרתי לה שאני אוכל להיות אצלה בעוד שעה.
ניתקתי את השיחה ובצער רב החלפתי את הטרנינג האהוב שלי בג'ינס שחור.
נעלתי את האולסטאר השחורות שלי, שמתי בתיק את ספרי המתמטיקה ודפקתי לאדם בדלת.
"כן?" הוא ענה
פתחתי קצת את הדלת והכנסתי רק את הראש, הוא בדיוק יצא ממקלחת
"אדם אני נוסעת עכשיו לחברה שלי ללמוד, תוכל לאסוף אותי ממנה בעוד שעתיים-שלוש?" שאלתי אותו.
אני יודעת שהוא לא אוהב שאני מסתובבת לבד בחושך, במיוחד בעיר שאני לא מכירה, והוא תמיד שמח לעזור.
"בטח. תסמסי לי את הכתובת ואני אבוא בתשע לאסוף אותך. תהני." הוא חייך אליי
שלחתי לו נשיקה באוויר וסגרתי את הדלת
נסעתי לביתה של נטלי ברכבת התחתית. תמיד אהבתי לנסוע ברכבת התחתית.
התחבורה הציבורית בלונדון מאוד נוחה ומפותחת, אז קניתי כרטיס לשנה.
כשנכנסתי לקרון, ראיתי את מקס יושב בצד ומתעסק בטלפון שלו. מה הסיכויים?!
"היי, מקס" ניגשתי אליו
"היי..." נראה כאילו הוא מנסה להיזכר מאיפה אני מוכרת לו
"אריאל," עזרתי לו "אחות של אלכס."
"אריאל! נכון! תסלחי לי," חייך בביישנות, "שבי לידי"
הוא טפח על הכיסא בתנועה מזמינה והתיישבתי לצידו
"לאן אתה נוסע?" שאלתי
"לעבודה, אני עובד בחנות מוזיקה באוקספורד" סיפר
"מגניב! אלכס בטח השתגע על זה! איך השגת את העבודה הזאת?"
"הבטחתי לו שאסדר לו לעבוד שם גם, יש לי קצת קשרים... ביקשתי שלא יספר" הסביר מקס
"הבנתי... אל תדאג, אני כמו כספת" צחקתי ועשיתי תנועה של מפתח נזרק
התחנה שלי הגיעה, אז נפרדתי ממקס לשלום ויצאתי מהתחנה לכיוון ביתה של נטלי.
היא חיכתה לי בכניסה והתחבקנו.
"היי! איך הייה הנסיעה?" שאלה אותי
"אני עדיין מופתעת שלא הלכתי לאיבוד," צחקקתי, "ותנחשי את מי ראיתי- את מקס!" סיפרתי לה
"מה הסיכויים?!" היא אמרה
"זה מה שאני אמרתי!" התחלנו להתקדם לכיוון הבית
"הוא דווקא ממש נחמד" הוספתי
"ודי חתיך..." היא הוסיפה
"את יודעת, אם את רוצה, אני יכולה לבקש מאלכס שישדך ביניכם..." הצעתי לה
"לא יודעת..." אמרה בביישנות
"אם תירצי, רק תגידי"
לנטלי יש אחות גדולה אחת, קת'רין, שלומדת בקיימבריג' אומנות וכבר לא גרה בבית.
לאמא שלה יש סלון יופי ובגלל זה היא רוב הזמן בעבודה, ובקשר לאבא שלה אין לי מושג.
סיימנו את כל התרגילים מהר מהצפוי, והחלטנו לשבת בסלון לראות את הפרק החדש של
אמריקן טופ מודל. בדיוק כשטיירה עמדה להכריז מי המודחת הפעם (אני מהמרת על הבלונדינית)
נכנס לבית גבר בסביבות גיל ה-50, מסריח מאלכוהול ועצבני.
"נטלי!!! כמה פעמים צריך להגיד לך?!" הוא צרח
"אבא דיי! יש לנו אורחים!" היא אמרה והפנתה את תשומת ליבו אליי.
הייתי המומה, עדיין מבוהלת מההתפרצות שלו. אבל זה אבא שלה, שום דבר רע לא יקרה.
"תמיד את בוחרת בצד של אמא שלך!!! תמיד!!! זה הבית שלי! ש-ל-י-!-!-! את מבינה את זה?!" הוא צרח
כל כך חזק עד שבקושי הצלחתי להבין אותו
"אבא דיי!!!" נטלי התחילה לבכות
"זה בסדר... הכל בסדר..." ניסיתי להרגיע אותה
"את לא תגידי לבת שלי מה בסדר ומה לא בסדר!!!" הוא רק התעצבן יותר
"מר תומפסון, אתה שיכור... אני יכולה להביא לך אולי כוס מים?" זה הדבר הכי הגיוני שחשבתי עליו באותו רגע
אבל כנראה שזה רק הרגיז אותו יותר, כי הוא צעק "אני ממש לא מר תומפסון!!!",
התרחבו לו הנחיריים, הריח של האלכוהול נדף ממנו,
ואז הוא הכה אותי בראש עם בקבוק הוודקה שהיה לו ביד.
הספקתי לשמוע את נטלי צורחת "אבא לא!!!"
ואז נפלתי.
איך היה הפרק השני?
תגיבו אם אהבתם
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
